החלטה בתיק בש"פ 8396/05

1.        בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לאחר שנקפו תשעה חודשים מאז מעצרו ומשפטו טרם הסתיים.

2.        המשיב 2 עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, יחד עם המשיב 1, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת והחזקת נשק שלא כדין והשמדת ראייה (המשיב 1 הואשם גם בהפרת הוראה חוקית). המשיב 1 הסכים להארכת המעצר והדיון בעניינו הסתיים. על פי עובדות כתב האישום, המשיבים ושניים אחרים (להלן: סאהר ועימאד) הבחינו במתלונן, שנשא בתיקו מאות כרטיסי חיוג, ספרי חשבונות וסך של 70,000 ש"ח במזומן. המשיב 1 עצר את הרכב שבו נסעו הארבעה, ירד ממנו יחד עם המשיב 2 ועם סאהר, כשסאהר אוחז אקדח והמשיב 1 נושא אלה. השלושה החלו פוסעים אל עבר המתלונן בכוונה לשדוד ממנו את התיק. במקביל, תפס עימאד את מקומו של המשיב 1 ליד מושב הנהג והמתין לשלושה, תוך שהוא עוקב אחריהם במבטו ומוכן להימלט עימם מהמקום מיד לאחר השוד. המשיבים וסאהר קרבו למתלונן והמשיב 1 איים עליו והיכה אותו באלה בעוד המשיב 2 נוטל את התיק מתוך רכבו. מיד אחר כך נמלטו הארבעה ברכבם ובחורשה בה עצרו חילקו את השלל ושרפו את התיק במטרה להקשות על מציאתו ועל איתורם. להשלמת התמונה יצוין כי סאהר טרם אותר על ידי המשטרה עד כה ואילו עימאד הועמד לדין, הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בפרשה ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי והוא אף חויב בתשלום קנס ופיצוי למתלונן.

3.        עם הגשת כתב האישום המתוקן ביום 23.12.2004, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וביום 16.1.2005 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) על מעצרם של המשיבים בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגדם. באשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי זו מתקיימת מכוח החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן מדובר בעבירה שנעשתה באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר וחם. עוד קבע בית המשפט כי חזקה זו לא נסתרה והוסיף כי המשיב 2 הורשע בעבר בתקיפת בת זוג ואף בכך יש כדי להעיד על מסוכנותו.

4.        בבקשה שבפניי עותרת המבקשת להארכת המעצר כאמור בציינה כי במהלך תשעה החודשים הראשונים למעצרם של המשיבים התקיימו חמישה דיוני הוכחות ובהם נשמעו 11 עדי תביעה. דיון נוסף שנקבע בוטל לבקשת בא-כוח המשיב 2 והמשך שמיעת הראיות נקבע ליום 31.10.2005 בשל היעדרות השופט בחודש ספטמבר ובשל מועדי ישראל החלים במהלך חודש אוקטובר. המבקשת מוסיפה ומציינת כי מסוכנותו של המשיב 2 ברורה נוכח העבירות שבהן הואשם וכן קיים חשש לטענתה שינסה לשבש את הליכי משפטו אם ישוחרר. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי 4 עדים מהותיים טרם העידו וכי אחד מעדי התביעה סיפר בעדותו כי איימו עליו טרם מתן העדות. עוד טוענת המבקשת כי עברו הפלילי של המשיב 2 בעבירה של תקיפת בת זוג מלמד על התנהגות אלימה ותוקפנית הטבועה בו המצדיקה אף היא את הארכת המעצר המבוקשת.

5.        המשיב 2 טוען מנגד כי יש להורות בשלב זה על שחרורו בציינו כי האיזון הראוי לעניין הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מחייב כי הוראה בדבר הארכה תינתן רק במקרים חריגים והכלל צריך שיהא כי נאשם שמשפטו לא הסתיים בתוך פרק הזמן הנקוב בסעיף 61 לחוק המעצרים ישוחרר לחלופת מעצר. לצורך כך הציע המשיב 2 חלופת מעצר בבית אביו בנצרת וכן הציע להפקיד ערובה במזומן. עוד ציין המשיב 2 כי הרשעתו בעבירה הקודמת שנזכרה הייתה לפני שבע שנים, כי מאז לא הורשע בעבירות נוספות וכי מדובר בעבירה מינורית של דחיפת אשתו.  

6.        לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת מכלול השיקולים הצריכים לעניין אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה במלואה ומן הראוי שבית משפט קמא יעבה את לוח הדיונים בתיק זה באופן שיביא לסיום המשפט בהקדם האפשרי. אי לכך אני מורה כי מעצרו של המשיב 2 יוארך ב-60 ימים בלבד, החל מיום 20.9.2005 או עד למתן פסק דין בת"פ 1170/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.  

           ניתנה היום, ט' באלול תשס"ה (13.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: